האסלאם אוסר באופן מוחלט על שתיית משקאות חריפים, זה נחשב כחראם. איסור זה מבוסס על פסוק מן הקוראן; "השטן מבקש להצית טינה ושנאה ביניכם באמצעות יין והימורים, ולהרחיק אתכם מהזיכרון של אלוהים ומתפילותיכם. האם לא תימנעו מאלה?" ההלכה המוסלמית בעצם קובעת כי האלכוהול גורם לאיבוד שפיותו של האדם.
הכשרות המוסלמית מבוססת על שני מונחים מנוגדים, חלאל וחראם. החלאל מסביר מה מותר לצרוך והחראם את מה שאסור, אלו נוגעים בעיקר לענייני בשר, אך לא רק. כחלק מכללי החראם תמצאו צריכת חזיר ומוצריו, אכילת בעלי חיים טורפים שניזונים מפגרים, כמו גם צריכת אלכוהול ומשקאות משכרים אחרים. השתכרות משתיית משקאות חריפים נחשבת לפשע חמור בעולם המוסלמי, כאשר קנסות חמורים יוטלו על מי שעובר על חוק זה ואף מאסר.
אדם שמתגורר באיחוד האמירויות ואינו מוסלמי צריך להחזיק רישיון לשתיית אלכוהול, גם אם הוא צורך את המשקאות בביתו הפרטי. בקשה לרשיון זה מגישים באופן פורמלי בצירוף של מסמכים שונים והוא מצריך הוכחות על רמת הכנסה. גיל המבקש צריך להיות מעל לעשרים ואחד שנה ותוקף הרישיון אשר מקבלים בסוף התהליך הוא לשנה בלבד. חוקים אלו מבהירים את הרצינות שבה מתייחסים לאיסור צריכת האלכוהול בעולם המוסלמי.
מפעם לפעם פסיקות חדשות משנות מעט את מתווה האיסור וקובעות כי מותר לצרוך מוצר אשר מכיל שיעור דל של אלכוהול, לדוגמת משקאות אנרגיה או רטבים כמו גם מוצרים בהם האלכוהול נוצר על ידי תסיסה טבעית של המוצר ואחוזיו אפסיים, אך אלו אינן מייצגות את הכלל.
בעידן המודרני קמות אושיות מוכרות בעולם המוסלמי המבקשות לבחון מחדש את האיסורים ולפרש מחדש את המשמעות שלהם. יש הטוענים שאין איסור על שתיית אלכוהול כל עוד הוא אינו מוביל למצב של שכרות. כלומר, יש לעשות הפרדה בין אדם ששותה משקאות חריפים לבין מי שהופך לשיכור בעקבות המעשה. אל מול אלו ניצבות דעות מסורתיות יותר המדגישות את האיסור ובכך מחזקות את המצב הקיים.
כיום, במדינות האסלאם המתנהלות לפי חוקי הקוראן יש להתנהל לפי מגבלת המשקאות החריפים על מנת להימנע מעונש, זה צפוי להינתן על מי שעובר על חוק זה ומוגדר כמוסלמי אך גם על תושבים זרים הצורכים משקאות חריפים בעוד שאינם מחזיקים בידיהם רישיון לשתיית אלכוהול בתוקף.
אם כן, ניתן לומר כי במרבית מדינות האסלאם ייצור, מכירה כמו גם צריכה של משקאות אלכוהוליים אסורה בהחלט, בהתאם למגבלות ההלכתיות המוגדרות במגזר המוסלמי.