צמח הקנאביס הינו צמח חד שנתי אשר משחר ההיסטוריה ידוע כחומר שהשתמשו בו למטרות רפואיות כמו גם לייצור סם משכר. עדויות לשימוש בקנאביס ניתן לראות כבר בתקופת האבן החדשה והוא נותר פופולרי עד לימים אלו ונסחר ברחבי העולם למטרות שונות.
בדתות ובתרבויות שונות מייחסים חשיבות שונה לסמים בכלל ולקנאביס בפרט. ההיתר או האיסור לשימוש בסמים מגיע פעמים רבות מההלכה, לדוגמה איסור הקנאביס בדת האסלאם.
הקיאס מהווה את אחד מהמקורות בהלכה המוסלמית, זה מסיק מסקנות על סמך פירוש כתבים בקוראן ובסנה ובכך מאפשר לדון בסוגיות שלא היו בתקופתו של הנביא מוחמד, לדוגמת השימוש בסמים. חוקי המוסר בחברה המוסלמית קובעים כי הדין בגין שימוש בסמים זהה לשימוש באלכוהול היות והתוצאות של שני אלו זהות. אם כי אין איסור מפורש באסלאם בנוגע לשימוש בקנאביס.
מקורו של הקנאביס הינו בהרי ההימלאיה ולפי אנתרופולוגים התפשטות השימוש בקנאביס החלה באזור הודו בימי הביניים. הקנאביס חדר במהרה למזרח התיכון ולתרבויות האסלאם בצל האיסור המחמיר בשימוש במשקאות משכרים. כיום, מדיניות הקנאביס במרבית המדינות המוסלמיות מלווה בחקיקה וענישה בעוד שמגמת הלגליזציה חלה על מדינות דמוקרטיות וליברליות. מדינות אשר עברו לגליזציה אף מראות כי יש השפעה חיובית על הכלכלה ועל התמ"ג (המסייע לנו למדוד את הערך הכולל של סחורות אשר יוצרו בטריטוריה מסוימת בתקופת זמן קבועה).
בחלק מן המדינות המוסלמיות, פקיסטן לדוגמה, ניתן לראות תפיסה סלחנית בכל הנוגע לשימוש בקנאביס. הקלות אלו נובעות מסיבות היסטוריות בהן העובדה כי יש בפקיסטן אוכלוסיה מעורבבת ובה קהילה הודית גדולה אשר מייחסת לשימוש בקאנביס אקט לגיטימי הטבוע עמוקות בתרבות ובשורשים שלה. במצרים מאידך נוקטים ביד קשה על מנת לעצור כל עיסוק בצמח.
הקוראן מכיל בתוכו את קווי המוסר לעולם המוסלמי ומכיל איסורים על התנהגויות שונות אשר בבסיסן חיפוש אחר תענוגות. החוקים מתחלקים למה שמותר (חלאל) ומה שאסור (חראם) ואלו מרכיבים את כללי ההתנהגות של המגזר. שתיית אלכוהול, שימוש בטבק, צריכת סמים בלתי חוקיים נחשבים חראם (כלומר, אסורים). במרבית המדינות המוסלמיות איסורים אלו מלווים בעונשים כבדים ולעיתים אפילו ניתן עונש מוות למי שעובר על איסורים אלו. באופן כללי חומרים משכרים המביאים לתחושת אופוריה נחשבים לאיסור, לרבות צריכה מוגזמת של אגוז מוסקט היכולה למסטל ואף לגרום להזיות.
אם כן, ניתן לומר כי למרות שאין איסור מפורש המתייחס לקנאביס באסלם, השימוש בו נחשב לפסול במגזר המוסלמי ומרבית המדינות המוסלמיות אינן מתירות אותו.
THC ו-CBD למטרות רפואיות
כיום כמעט כל המדינות המוסלמיות אוסרות על שימוש בקנאביס למטרות רפואיות.
עם זאת, שלל העדויות והמחקרים החדשים שמעידים על התכונות הרפואיות החשובות של מרכיבים בצמח הקנאביס עשויים לשנות את גישתן של המדינות לאיסור על קנאביס.
יחסם של האיסלמים המתונים לשימוש בקנאביס רפואי או כל חומר משכר אחר למטרות רפואיות הוא על פי 3 תנאים:
לשימוש בחומר המשכר יש עדויות משמעותיות שיעידו על יכולת הריפוי שלו.
חוסר בתרופות אלטרנטיביות.
התועלת של השימוש בחומר המשכר עולה על הנזק שהוא עשוי לגרום.
אחד ממרכיבי הקנאביס שקרוב לוודאי יאושר מהר יותר ממרכיבים אחרים הוא מרכיב ה-CBD שמצוי בצמח הקנאביס.
מרכיב הCBD מראה במחקרים השפעה חיובית במצבים כמו חרדה, אפילפסיה ופרקינסון.
ובניגוד למרכיב ה-THC אין לCBD השפעה פסיכואקטיבית ולכן הוא אינו משכר על פי האיסלם.
סביר להניח שמוצרי שמן CBD יעשו את דרכם בשנים הקרובות גם למדינות מוסלמיות.